אני מתארת לעצמי שלרובכם יש חשבון בנק, שממנו אתם מושכים כסף ואליו אתם מפקידים כסף. כשהמטרה היא שיהיה כסף בפלוס ולהשתדל להימנע מהמינוס.
אותו הדבר לגבי החשבון הרגשי שלנו, האנרגיות שלנו. יש ימים בהם מושכים יותר אנרגיות ומרוקנים את המלאי ויש ימים שאנחנו נטענים ומקבלים כוחות.

התפקיד ההורי זהו תפקיד תובעני, מתיש ושוחק והוא דורש מאגר של אנרגיה. האחריות שלנו כהורים שהחשבון שלנו יהיה בפלוס בטווח הקצר כדי שיהיו לנו אנרגיות כדי לתת לילדים שלנו.

איך אפשר לשמור על החשבון שיהיה בפלוס או לפחות מאוזן?
ישנן 2 אפשרויות: או שאני מפקידים יותר או שאנו מושכים פחות.

לעיתים הציפיה לשינוי היא חיצונית: כשהילדים יהיו יותר טובים, כשהבית יהיה יותר נקי, כשיהיו פחות כביסות, כשהילדים יצאו מהבית….
לפעמים אנחנו מחכים להטענה גדולה כמו: לצאת לסופ"ש עם בן הזוג, מפגש עם חברים, טיסה לחו"ל כדי להיטען ובינתיים….אנחנו מתרוקנים.

השינוי מתחיל קודם כל בתפיסה שלנו אחרת את הדברים
הפקדות באות לידי ביטוי הרבה פעמים בתשומת לב לרגעים הקטנים והיומיומיים:
שיר שאוהבים שמתנגן ברדיו, מחווה קטנה של בן/ת הזוג, אינטראקציה נעימה עם הילדים.
גם להחליט שלא משנה איך עבר הבוקר נפרדים בחיבוק ונשיקה, מלמדת את הילדים סלחנות וגמישות והיא מהווה הפקדה משמעותית לשני הצדדים.

בנוגע למשיכות: ביומיום שלנו יש את המשיכות הרגילות – המטלות שאנו מחוייבים להן. לעיתים יש משיכות בלתי צפויות כמו מחלת ילד.
וישנן המשיכות, שאנו בוחרים בהן כמשיכות – הכעס על ההוא שחתך אותנו בכביש, תסכול גדול על הקפה שנשפך עלינו רגע לפני שאנחנו יוצאים מהבית, עצבים על שהאוטו לא מניע.
בכל מקרה של משיכות, זה איך אנחנו תופסים את הסיטואציה וכמה אנחנו נלחמים בה במקום להצטרף אליה, כי אין לנו יכולת שינוי, זו המציאות וכל הכעס שמתלווה לכך מבזבז אנרגיה אדירה ומרוקן אותנו.
רגשות אשם וייסורי מצפון גם הם משיכות משמעותיות.

תעקבו אחרי החשבון הרגשי שלכם, תערכו את המאזן ברמה השבועית
ואם משכתם יותר מידי ואתם בתחושת התרוקנות,
חפשו מקורות להפקדה כי הם תמיד זמינים.