yeahoni

כהורים, אחת המטרות שלנו היא לגדל ילד עצמאי, בטוח בעצמו, בעל ביטחון בבחירות ולקיחת אחריות, בעל יכולת למצוא פתרונות לסיטואציות ולהפעיל שיקול דעת.
עצמאות מתפתחת מרגע הלידה כשלתינוק יש רצון להרים את הראש, לגעת בחפצים, לזחול ולעמוד.
יכולת ההליכה זו קפיצה לעצמאות וחופש ובהדרגה העצמאות הזו מתפתחת לתחומים שונים כמו עלייה וירידה במדרגות, יכולת בחירה בנושאי ביגוד, אוכל, משחקים.
יכולת שליטה בצרכים וגמילה מחיתולים, בחירת חברים ועוד.
הילד משתוקק להתנסות, לחוות, להצליח.
ככל שילד מצליח, הביטחון ואיתו הדימוי העצמי שלו מתחזק, הוא יתנסה בדברים חדשים ותהיה לו יכולת טובה יותר בקבלת החלטות ובהתנהלות חברתית.

איך אנחנו ההורים יכולים לחזק את העצמאות של הילדים שלנו?

• חשוב קודם כל לזהות את הרצון של הילד לעצמאות ולהיות אמפתי אליו – לעיתים "הפרה רוצה להניק יותר משהעגל מבקש לינוק". עשו הפרדה בין הרצון שלכם לרצון של הילד. עצמאות זהו תהליך שלא ניתן להאיץ בו.
• עודדו אותו להתנסות וחזקו אותו על הניסיון ולא משנה מה התוצאה: ילד שמוזג לעצמו מים והמים נשפכו: "אני רואה שניסית כל הכבוד, אני בטוחה שבפעם הבאה תצליח, תביא סמרטוט וננקה ביחד". " כל הזמן יוצא לי פיפי בתחתונים" – רק לפעמים והעיקר שאתה מתאמץ.
• אפשרו לו להתנסות וללמוד במרחב בטוח – בגן המשחקים, בטיפוס מדרגות, במזיגת מים, במשחק בבוץ.
• בחירות – לילדים בגיל הרך חופש הבחירה הינו מועט. אפשרו לילד לבחור בין שניים-שלושה דברים: אתה רוצה לצחצח שיניים לפני או אחרי המקלחת? אתה רוצה קודם לשחק בקוביות או בפאזל? אתה רוצה ללבוש את החולצה האדומה או הירוקה?
  כשילד בוחר הוא מרגיש משמעותי.
• הבנה ואמפתיה – לפעמים ילד רוצה משהו וזה ברור לנו שלא נאפשר לו, יחד עם זאת חשוב להקשיב לו ולגלות אמפתיה: "אני יודעת שאת מאוד רוצה ללכת עכשיו לחברה ואת מתגעגעת אליה. עכשיו אנחנו הולכים הביתה ומחר תהיה לך הזדמנות לפגוש אותה"
• דוגמא אישית – הילדים שלנו צופים ולומדים מאיתנו, אנחנו מהווים מודל משמעותי עבורם. השתדלו להוות דוגמא אישית סביב התנהלות מול תסכולים, קשיים, מטרות והצלחות. השמיעו באוזניהם אמירות כגון: "היו לנו הרבה אורחים היום, עבדנו קשה במטבח ולכולם האוכל היה טעים, נהננו מאוד", "רציתי מאוד לצאת להליכה היום והייתי עייפה מידי, לא נורא – מחר אנסה שוב".

מה לא מומלץ לעשות?

• לעשות במקומו – "אני רואה שקשה לנעול נעליים, עזוב אני אעשה את זה" במקום אפשר לשאול אם הוא צריך עזרה או להציע לו "אני אעזור לך להכניס את הרגל ואתה תסגור את הסקוצ'ים". סמכו עליו והאמינו בו שיצליח.
• לדבר בשמו – מכירים את הסיטואציה שאתם נתקלים בשכנה ששואלת: "איך קוראים לך מתוקה? מה את לא יודעת לדבר?" ואנחנו קופצים כדי לומר: "היא ביישנית", "היא עייפה". גם לבחור לא לענות עכשיו או לא לתת חיבוק/נשיקה שלו באותו הרגע.
• לגונן יותר מידי – מלבד מקרים בהם הסיטואציה מסוכנת ויש צורך לשמור על הילד. השתדלו לאפשר לו להתמודד עצמאית גם אם הדבר כרוך בתסכול וקושי. תסכול זהו רגש ממערך הרגשות והתפקיד שלנו זה לעזור לו לצלוח ולהתמודד עם תסכול ולא למנוע אותו.

זכרו הגעה לעצמאות הינה תהליך הדרגתי ואתם שם ללוות אותו בתהליך להעצים ולחזק.

אני מתארת לעצמי שלרובכם יש חשבון בנק, שממנו אתם מושכים כסף ואליו אתם מפקידים כסף. כשהמטרה היא שיהיה כסף בפלוס ולהשתדל להימנע מהמינוס.
אותו הדבר לגבי החשבון הרגשי שלנו, האנרגיות שלנו. יש ימים בהם מושכים יותר אנרגיות ומרוקנים את המלאי ויש ימים שאנחנו נטענים ומקבלים כוחות.

התפקיד ההורי זהו תפקיד תובעני, מתיש ושוחק והוא דורש מאגר של אנרגיה. האחריות שלנו כהורים שהחשבון שלנו יהיה בפלוס בטווח הקצר כדי שיהיו לנו אנרגיות כדי לתת לילדים שלנו.

איך אפשר לשמור על החשבון שיהיה בפלוס או לפחות מאוזן?
ישנן 2 אפשרויות: או שאני מפקידים יותר או שאנו מושכים פחות.

לעיתים הציפיה לשינוי היא חיצונית: כשהילדים יהיו יותר טובים, כשהבית יהיה יותר נקי, כשיהיו פחות כביסות, כשהילדים יצאו מהבית….
לפעמים אנחנו מחכים להטענה גדולה כמו: לצאת לסופ"ש עם בן הזוג, מפגש עם חברים, טיסה לחו"ל כדי להיטען ובינתיים….אנחנו מתרוקנים.

השינוי מתחיל קודם כל בתפיסה שלנו אחרת את הדברים
הפקדות באות לידי ביטוי הרבה פעמים בתשומת לב לרגעים הקטנים והיומיומיים:
שיר שאוהבים שמתנגן ברדיו, מחווה קטנה של בן/ת הזוג, אינטראקציה נעימה עם הילדים.
גם להחליט שלא משנה איך עבר הבוקר נפרדים בחיבוק ונשיקה, מלמדת את הילדים סלחנות וגמישות והיא מהווה הפקדה משמעותית לשני הצדדים.

בנוגע למשיכות: ביומיום שלנו יש את המשיכות הרגילות – המטלות שאנו מחוייבים להן. לעיתים יש משיכות בלתי צפויות כמו מחלת ילד.
וישנן המשיכות, שאנו בוחרים בהן כמשיכות – הכעס על ההוא שחתך אותנו בכביש, תסכול גדול על הקפה שנשפך עלינו רגע לפני שאנחנו יוצאים מהבית, עצבים על שהאוטו לא מניע.
בכל מקרה של משיכות, זה איך אנחנו תופסים את הסיטואציה וכמה אנחנו נלחמים בה במקום להצטרף אליה, כי אין לנו יכולת שינוי, זו המציאות וכל הכעס שמתלווה לכך מבזבז אנרגיה אדירה ומרוקן אותנו.
רגשות אשם וייסורי מצפון גם הם משיכות משמעותיות.

תעקבו אחרי החשבון הרגשי שלכם, תערכו את המאזן ברמה השבועית
ואם משכתם יותר מידי ואתם בתחושת התרוקנות,
חפשו מקורות להפקדה כי הם תמיד זמינים.

החופש הגיע ואיתו ריח הים, הבריכה, הטיולים והיציאה מהשגרה.
השגרה היומיומית מקנה לנו ולילדנו יציבות, סדר וארגון, ביטחון ושקט.

יציאה מהשגרה נחוצה מאוד לרענון, מילוי מצברים ולמשפחתיות.

יחד עם זאת, חשוב שבזמני חופש ממושך לנסות ולשמור על כמה שיותר עוגנים יציבים:

• חלונות שינה – להשתדל להרדים את הילדים בזמנים בהם הם רגילים לישון: במנשא, ברכב, בעגלה – פחות חשובה הדרך, יותר חשוב שהם יקבלו מספיק שעות שינה במהלך היום ולא יגיעו עייפים מידי ללילה.
• שעת השכבה – להשתדל שגם בחופש תהיה שעת השכבה קבועה (פחות או יותר) בלילה.
• סימני עייפות – זהו את סימני העייפות של ילדכם ותענו להם, אל תמשכו ילד עייף!!! במידה והוא יגיע עייף מידי למיטה, הלילה יראה בהתאם – יקיצות והתעוררויות מרובות. ולמרות שהלך לישון מאוחר מהרגיל, סביר להניח שההתעוררות בבוקר תהיה באותה השעה בה הוא מורגל להתעורר בשגרה (לעיתים אף מוקדם יותר) – אז השתדלו להעניק לו את מס' השעות הרצוי לו (כמה ילד צריך לישון?).
• הכנה – חלק ממתן יציבות לילד היא הידיעה של מה עומד לקרות, מומלץ לשתף ולהכין את הילד בהתנהלות היום: "אחרי א. הבוקר, הולכים לבריכה ואח"כ הולכים לנוח…."

במקרים בהם לנים מחוץ לבית:

• חפץ מעבר – לא לשכוח את החפץ האהוב והמרגיע של הילד. כדאי להוסיף את הסדין/שמיכה מהמיטה שלו עם הריח המוכר של הבית.
• טקס שינה – השתדלו לערוך טקס שינה פחות או יותר כמו בבית אם זה בשילוב סיפור/שיר אהוב/עיסוי לקטנטנים וכו'.
• מוצצים, מוצצים, מוצצים וכמה שיותר!

לסיום החופש:

אחרי חופש ארוך וממושך עם הילדים אנחנו מייחלים קצת לשגרה,
מומלץ עם תום החופשה לחזור במהרה לשגרת השינה המוכרת.
כשבוע לפני החזרה למסגרות רצוי "להוריד הילוך" – פעילויות קצרות ורגועות יותר.

מאחלת חופשה נעימה ובטוחה,
עם הרבה שעות שינה ומנוחה!